המסע שלי התחיל בכרמים בהרי ירושלים, היה מאוד מעניין ומאתגר ולמדתי הרבה. גם לרמת הגולן ולגליל הגעתי ובאמת רכשתי המון ידע מעשי על כורמות, גפנים וזנים שונים ומגוונים.

לקראת גיל 40 החלטתי שצריך להוציא את התוכניות מהמגירה, והרגשתי שהגיע הזמן לממש את החלומות והפנטזיות – לנטוע כרם משלי בנגב.

התחלתי לשוטט בתוך ערוצים ונחלים בנגב כדי למצוא איפה ניתן לנטוע, כי גפן היין צריכה את הגובה, הטמפרטורה והאדמה. ואז הגעתי לאפיק נחל צין העליון. גובה של 800 מטר מעל פני הים. מזג אוויר שמתאים בדיוק לגידול ענבי יין, חם ביום קר בלילה קרח בחורף יבש בקיץ – אין יותר טוב מזה! גם מצאתי טרסות עתיקות – מישהו כבר עשה פה חקלאות! זה חתם לי על המיקום ואמרתי יאללה מתחילים.

סימנתי על המפה את הנחל בעיגול.

לא היו, דרכים, לא היה מים, פשוט לא היה כלום! נחל במדבר. מצד אחד שלי שטח אש, מצד שני שלי בדואים עם העדרים שלהם, אבל אני מחליט שפה אני רוצה לנטוע את הכרם שלי.

מפה לשם ריצות מטורפות להשיג את הקרקע ולקבל אישור להתחיל בנטיעות, הגעתי למצבים שכבר אמרתי יאללה חלאס! כמה אפשר לרוץ וששום דבר לא יזוז?

קיללתי, התעצבנתי, הבריזו לי גנבו לי ואיימו עלי – אבל למדתי לקחת את זה כחלק מהאתגר שלי – מאז הכל השתנה.

המשך יבוא.